תוך כדי שאני מעלעלת לעצמי באיזה אתר תוכן
אני נתקלת בהתייעצות מרתקת סטייל "תהילה בדרכים".
מישהי שגרה בצפון וצריכה להתחיל ללמוד בתל אביב
תוהה לעצמה ושואלת את האחרים איך כדאי לה להגיע?
אופציה א': ברכב. נסיעה במשך שעתיים וחצי לפחות.
אופציה ב': ברכבת, נסיעה של כ-4 שעות קצת יותר מדויקות.
לדבריה, מדובר בזמנים נוחים בהם הרכבת יחסית ריקה.
לא היה לי פנאי לכתוב לה חזרה גם כי כולם הציפו אותה בהעדפות האישיות
שלהם, וגם כי בראש שלי כבר חשבתי על הפרק הזה.
וגם על זה שעם כל הכבוד לפתגם הידוע שבו "כל הדרכים מובילות לרומא"
השאלה באיזו דרך כדאי דווקא לי להגיע אליה.
אבל כן רציתי לומר לה:
אחותי, סעי ברכבת יש לך 4 שעות במתנה לעשות בהם מה שאת רוצה!
לכתוב רשימות, לחלום בהקיץ, לחשוב על העתיד, לתכנן את ההווה,
להתקשר לחברה ההיא שרצית, להקשיב למה שיש לך לומר לעצמך,
לעשות את כל מה שאמרת לעצמך שתעשי יום אחד כשיהיה לך זמן…
נסיעה ברכב? אני כבר שומעת באזניות רוחי שעתיים וחצי של צפירות
רמזורים ופקקים ממש קקופוניה של קולות בשילוב המשחק המרתק
"למצוא חניה בתל אביב במשך שעה ולשלם עליה כל השנה"
כל אלה אמנם יביאו אותך ליעד אבל עייפה ומרוקנת מצב צבירה שממש לא
מתאים ל4 שעות למידה.
וכך,
תוך כדי שאני מהרהרת וכותבת כותבת ומתערערת
אני מבינה שאין לי בעיה עם המתנה ולא עם דרך ארוכה כל עוד היא עומדת
ב-3 תנאים:
- יש לי מה לעשות ואפשרות לעשות את זה, וזו יכולה להיות רשימת מחשבות או רשימת פעולות בכל תחום.
- יש לי מקום נוח להתמקם בו.
- ברור לי שהתייצבתי על דרך הטוב ואני יודעת מאין באתי ולאן אני הולכת. או נוסעת.
אחרת העולם ואני בבעיה…
אני מבינה שכשהדרך היא מטרה בפני עצמה ולא רק זמן המתנה מבוזבז
כך הרבה יותר קל לחכות, הרבה יותר קל להתחייב לתהליכים ולמטרות והרבה
יותר קל לתת לדברים לקרות בקצב הנכון להם מבלי לנסות לזרז אותם באופן מלאכותי.
אפרופו מלאכותי,
יש לי דימוי שאני אוהבת להשתמש בו עם הלקוחות שלי שנכנסים לתהליך ייעוץ
יש כאלה שמגיעים עם סטופר ועוד לפני שהתחלנו להכיר את השטח
הם שואלים מתי הם יראו תוצאות?
ואני עונה להם שזה תלוי. תלוי במה? הם שואלים ובצדק
רואים את הקיר שממול? הוא ריק,
נניח שאני רוצה לשים כאן עציץ שיוסיף צבע, חיות ורעננות.
אני יכולה לבחור בעציץ מלאכותי שייתן לי תוצאה מידית, מרשימה מאוד
בהתחלה אבל זהו. לא רק שהעציץ הזה לא ימשיך לצמוח, עם הזמן הוא ילך
וידהה ולאט לאט יאבד מערכו. אני יכולה לשים כאן עציץ חי ולחשב מראש את
כמות המים השנתית שהוא צריך ו…לשפוך בבת אחת.
כי למה לעשות את זה לאט לאט אם אפשר למהר?
בשלב הזה הלקוחות החכמים שלי כבר מחייכים בהבנה
לקראת האופציה השלישית שצומחת לנגד עיניהם,
האופציה בה אפשר לשים עציץ חי עם זרע קטן שטמון באדמה
או שתיל קטן ורך שרק בתחילת דרכו להתגלות תלוי באיזה שלב בצמיחה הם
נמצאים, ולהשקות במידה המתאימה ובזמנים הנכונים, להמתין בסבלנות בין השקיה להשקיה.
כי ההמתנה הזו היא זמן הצמיחה האמיתי, ההמתנה היא
השלב המשמעותי בו הדברים האמיתיים קורים כשמשקים בתבונה,
וההמתנה הופכת ליעד כשמזהים בדרך את הסימנים לגדילה נכונה
דרך התבוננות בעוד עלה שהתווסף ובעוד צעד שהתקדמת, להתרגש מניצן
שפרח ועוד הצלחה אחת קטנה שאספת, לשמוח בענף שצמח ובעוד שלב
שעברת. כי כל אחד מהשלבים הקטנים האלה הוא סימן לגדילה איכותית
שלא מפסיקה לעולם כשמתמידים להשקיע.
נ.ב.
הדרך הארוכה שהיא קצרה – בסוף הכל נמצא בחז"לנו.