לאחרונה נתקלתי בתמונה מקסימה של איש מבוגר מאוד מלווה ב2 צעירים בשעת לילה מאוחרת או בוקר מוקדמת
ברחוב חשוך ריק ושקט, הבחורה שם סיפרה שזה סבא שלה בן ה-85 שמתעקש ללוות את הנכדים שלו
היא ואחיה ב5 בבוקר לאוטובוס וחשוב לו לעזור להם לסחוב את המזוודה.
ואני נזכרת באבא שלי ז"ל
שהקפיד ללוות כל אדם שהגיע לביתנו עד סוף שביל הגישה
בעודי מתרגששת לי מהתמונה ומהטקסט
אני קוראת תגובה של צעיר אחר שלא מבין למה לא לקחת מונית
כי איזה מסכן הסבא.
…..
אני מרגישה צורך להגיב חזרה ולשאול,
אתה לא חושב שאתה מפספס רגעים אמיתיים של החיים?
כאלה שלא ניתן לקנות בתשלומים כי תכל'ס אפשר גם לוותר על המונית
ולהשאיר את סבא בבית, במיטה החמה או עם כוס תה.
ברור אפשר,
אבל מי רוצה?
כמה פעמים וויתרתם על נוחות
לטובת מטרה שכל כולה הרגשה טובה?
כמה פעמים דווקא המאמץ העניק לכם את הסיפוק שבעשייה ואת התחושה הטובה של להיות חלק אפילו קטן.
אוקטובר 23 הקים את כל עם ישראל על הרגליים, כולם רצו לקחת חלק ואפילו קטן
להתאמץ אפילו שעם כמויות הסיוע ששטפו את הארץ
פעולות קטנות לכאורה יכלו להתפספס ולהפוך לחסרות משמעות
כי מה באמת יש לעשות בצדקה של ילד שבא עם שקלים בודדים שהוא רוצה לתרום לחיילים?
שקלים שהוא שמר וחסך כדי לקנות לעצמו אופניים,
הכי קל זה לומר לו,
ילד חמוד תשמור את הכסף לעצמך לאופניים עם ישראל לא צריך את 70 השקלים שלך.
מסתבר שזה לא באמת קל ופשוט
כי כשהרצון לקחת חלק קטן בעשייה
גדול הרבה יותר מאופניי החלומות של ילד.
אני חסידה גדולה של המשפט "הדרך הארוכה שהיא קצרה"
תכל'ס אפשר לקצר הכל.
לחיות בראשי תיבות ולתקתק משימות 24 שעות
אבל איפה עושים חיים?
למה לפספס את ההנאה מעצם הדרך?
אני זוכרת שביקשתי פעם מגיסתי לשמור לי על הילדים לשעתיים
בקשה שלרוב אני נמנעת ממנה.
אבל באותה הפעם הייתי חייבת את העזרה הזו,
גיסתי החמודה ענתה שאין בעיה בשמחה.
ולא יהיה לך קשה?
שאלתי את שאלת הנימוס המתבקשת
והיא,
לא ענתה את התשובה המנומסת והמקובלת של מה פתאום??? בכיף???
אין לי שום דבר אחר לעשות בחיים חוץ מלשמור לך על הילדים!!!
היא ענתה
ברור שיהיה לי קשה וזה דורש מאמץ מצידי
אבל בשביל מי אני אעשה את זה אם לא בשביל המשפחה?
המשפט הזה מלווה אותי מאז
וכשהזכרתי לה אותו היא אפילו לא זכרה שכך אמרה
אלא ענתה בדרכה הטיפוסית
מה? הייתי כל כך חכמה פעם… (היא חכמה גם היום:)
ההנאה והסיפוק של הסוף
מושפעים ישירות מהדרך שעשינו כדי להגיע לשם,
אפילו בדברים הקטנים של החיים.
כשהייתי כלה צעירה ושאלתי את האיש שלי מה כל כך מהנה בסיגריה?
הוא הסביר לי שההנאה האמיתית היא רק כשמגיעים לחצי
אז קיצרתי לו את הדרך וגזרתי לו את כל הסיגריות לחצי
(סיפור אמיתי:)
ככה תתחיל ישר מהחלק המהנה
לא חבל על העשן שאתה מכניס לעצמך סתם בלי כיף?
הסברתי בהיגיון של עצמי מול הפרצוף ההמום שלו
למה את לא מבינה שבשביל ליהנות מהחצי השני צריך את החצי הראשון?
עם כל הכבוד לקושי בסחיבה,
אף אחת לא רוצה ללדת בחודש שישי
ואף אחת לא רוצה לרדת מהרכבת לפני ההגעה ליעד,
לדרך שאנחנו עושוים יש משמעות גדולה לא פחות מהיעד שאליו אנחנו שואפים להגיע.
אז תהנו גם בדרך.
נ.ב. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן
שיר ילדים שרלוונטי יותר מאי פעם.
תגובה אחת
חזק ביותר רושמת על לוח ליבי להנות מהדרך של החיים זה מוכר מאד אבל גרמת לי להבן אותו בחלקי החיים. תודה רבה.