אחת הרשימות האהובות עלי זו רשימת המחשבות שלי
יש לי רשימה מיוחדת על נושאים שאני רוצה לחשוב עליהם,
להרהר בהם, לבחון ולהבין מה אני חושבת או מרגישה כלפיהם
והאם בכלל יש לי דעה בנושא.
הנסיעות שלי ברכבת הן הזמן הטוב ביותר להתעסק עם הרשימה הזו ואחת הפריווילגיות הגדולות
מהשימוש שלי בתחבורה ציבורית.
לשלוף אוזניות, מוסיקה שקטה ולהתנתק מעולם.
(עזבו שלפעמים אני שוכחת להתחבר חזרה ולרדת בתחנה)
לקחת נושא ולהתעסק בו ולפעמים אפילו להפוך אותו לעוד פרק של #תהילה_בדרכים.
בשבילי, אחלה דרך להתחיל בה את היום.
לאחרונה,
אחד הנושאים המרתקים עבורי הוא הפירגון
מצד אחד, אין דבר משמח ומספק יותר מפירגון והערכה
ומצד שני, היום אני מבינה למה אבא שלי ז"ל קרא לפירגון שקר,
הוא סלד מחמאות ריקות מתוכן ריקניות וחסרות ערך כאלה
שמטשטשות את המציאות והאחריות של האדם ומנכסות לו יכולות לא אמיתיות.
אבל מה אכפת לך לפרגן? זה בחינם. עושה טוב לבנאדם ומשמח אותו,
הייתי מתווכחת איתו בשצפנות של מתבגרת.
אבא שלי היה מחייך בנחת.
זה לא בחינם י'בינתי, זה יעלה לך ביוקר.
הוא גם הזהיר אותי תמיד ממתנות חינם, זה כמו לתת צ'ק פתוח, חתום, בלי סכום ובלי תאריך,
אין לך מושג מתי וכמה יגבו ממך על "המתנה החינמית" שקבלת.
תמיד תוודאי שאת מודעת למחיר שעלייך לשלם
שלא תופתעי.
עם השנים גדלתי והתבגרתי,
הבנתי איך אבא שלי שכל כך אהב לשמח אנשים שאחרי יום עבודה ארוך מאוד היה מקפיד להגיע
לכל אירוע קרוב או רחוק גם במרחק של שעתיים נסיעה כי זה כל כך חשוב לשמוח עם מי שטוב לו
נזהר כל כך מלפרגן סתם ככה באוויר, הבנתי את הערך האמיתי שהוא נתן לכל מילה ולכל מעשה
כדי להביא לשמחה פנימית אמיתית.
הבנתי בעיקר כי אני זוכרת כל כך הרבה מילים שלו שהראו פשוטות ואגביות והיום אני מרגישה את
העוצמה שלהן בכל זיכרון.
ןאלו זיכרונות שמחים.
הבנתי ובניתי לי צ'ק ליסט לפרגון אמיתי ומשמח באמת:
התייחסי למחמאות ולביקורת בצורה שווה
מה שמקדם אותך להיות טובה יותר לעצמך למשפחה ולסביבה – תאמצי בחום
מה שמעכב אותך מוריד מערכך וגורם להרכשה רעה חלילה – תורידי לזבל.
אל תאפשרי למחמאות להרים אותך לגבהים מעל העננים
ולא לביקורת להוריד אותך לתהומות אפלים ומשתקים.
קחי את שתיהן בעירבון מוגבל.
איך מצליחים לעשות את זה?
נימוק!!!
מחמאה ריקה וסתמית כמו מהממממת!!! אין עליך!!! וכו'
מרגישות כמו סתם מס שפתיים כזה שעובר לאחת לאחרת כמו משלוח מנות משעמם.
מחמאה מנומקת משמחת היא הופכת להיות אישית, מכבדת אמינה מחממת לב
ומאפשרת לך להיות אדם טוב יותר.
ביקורת לשם ביקורת, היא ריקה, קטלנית, פוגעת והורסת כל חלקה טובה במערכות יחסים
ובעיקר מעכבת ולא מאפשרת להתקדם.
ואני חושבת שהיא מבקרת בעיקר על המבקר.
ביקורת מנומקת יכולה לשמח אותי. היא מאפשרת להבין אותה, לבחון אותה מול עצמי
ולהחליט אם היא מקדמת ומייעלת ושווה להקשיב ולאמץ אותה.
והכי חשוב לזכור:
לא כל מחמאה מגיעה מאהבה
ולא כל ביקורת היא חוסר פירגון.
נ.ב.
והיית אך שמח – תנסו את זה בסוכה.